תוכן

ב) וזה היחוד שתייחד, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י, הם בגימטריא רג"ל וזכו"ר. וצריך לכוין בהם על מנין האותיות בימים. ולכוין בשם מְצְמְצַיְת. ונקודו הוא מן ר"ת יגלח אדני בתער השכירה בעברי. והנקוד הוא בגימטריא אלהי"ם. והשם הוא בגימטריא תע"ר, ובגימטריא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. כמנין תרע"א. וז"ס מש"ה יגלח אדנ"י בתער, (ישעיה ז') שהוא הפשוט עם מלוי. והנה אם תחבר מספר הנקוד שעולה פ"ו, עם השם שהוא אדנ"י ס"ה, יהיו שניהם בגימטריא קנ"א. והנה השם שהוא בגימטריא תע"ר הוא כך: מ"צ הראשון, בגימטריא ק"ל, שהם ה' הויו"ת. וכן מ"צ הב' בגימטריא ק"ל, שהם ה' הויו"ת אחרות והם סוד תרין עיטרין שבאו"א, לזווג חסדים דאבא, עם ה' גבורות דאימא. לפי שכשחטא בעון הנזכר, תעה בה, בסוד הנקרא תועבה: תועה אתה בה. כי הוריד את התבונה, עד רג"ל דז"א, שהוא דכורא זכור. וצריך עתה להחזירה למעלה, כדי לזווגה עם יש"ס בעלה, כיון שהוא הפרידה ממנו בחטאו כנזכר. ואותיות י"ת הנשארות מן מצמצי"ת, תכוין בהם, כי צריך להמשיך אליה מן רישא דא"א, בחי' ת"י אשר שם, שהם בגימטריא קדו"ש. כי היו"ד היא העשר אותיות שבהוי"ה דע"ב דיודי"ן שברישא דא"א, והת' הם הארבעה יודי"ן אשר בה, אשר כל אחת מהם כלולה מעשר, והם ת'. כי להיות הוי"ה זו דא"א, לכן מספרם גדול, וצריך להאיר בתבונה מזה השם, כדי לזווגה עם בעלה כנזכר. וז"ס טעם, למה בית המקדש א' נתקיים ת"י שנים, לפי שבית א', הוא סוד אימא עילאה, שבה היו מאירים ת"י שנים הנזכר. ודע, כי בכל יום ששי שני אל התענית. נלע"ד חיים הכותב, פי' אלו הדברים, כי האיש הזה היה מתענה שני ימים רצופים, חמישי וששי. ונמצא כי יום הששי היה השני אל תעניותיו. והנה ביום הששי שהוא שני של התעניות כנזכר, תכוין כל היום כלו בשם זה, ויהיה תמיד בין עיניך יגביהיה, והיא השם הד' של שם מ"ב, היוצא מן י' של אבגית"ץ כנודע. וכנזכר בתקונין תקון ע', (קל"ט ע"ב) וזה סדר נקודו יוּגְבֹיְהְיַהֵ ונקודו מן וגְבוֹהים עֲלֵיהֶם, ושם זה בגימטריא ג' פעמים י"ה, והוא בגימטריא שם הויה דמ"ה דאלפי"ן.